- שִׁיחַ
- שִׁיחַm. (שוּהַ) ditch. B. Kam.V, 5, v. בּוֹר II. Erub.II, 5; a. fr.Pl. שִׁיחַים, שִׁיחַין. B. Bath.III, 1. Tanḥ. Haăz. l כעקרב מוטל לארץ ולש׳ like a scorpion that lies on the ground and in ditches. B. Kam.50a חופר בורות ש׳וכ׳ digger of wells, ditches, and caves; Tosef. ib. VI, 5 חופר ש׳, v. נְחוּנְיָא; a. e.
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
